1 אני נשבע ביום תחיית-המתים!
2 ואני נשבע בנפש הנוזפת בעצמה!
3 החושב האדם כי לא נוכל לחבר את עצמותיו!
4 אכן כן! יכולים אנו לעצב מחדש את פרקי אצבעותיו!
5 ואולם האדם מתעקש וממשיך להכחיש,
6 ושואל, מתי יום תחיית-המתים?
7 אך, כאשר יקפא המבט בתדהמה,
10 ויאמרו בני האדם ביום ההוא: “איפה דרך המילוט?!”
11 אך, לא תהיה שום דרך מילוט עבורם!
12 כי, רק אצל ריבונך ביום ההוא יהיה המחסה!
13 ייאמר לאדם ביום ההוא את מה שהקדים לעשות ואת מה שאיחר לעשות.
14 אכן, האדם יעיד ביום ההוא על עצמו,
15 אפילו אם ישמיע את תירוציו.
16 אל תיחפז לקרוא אותו (את הקוראן),
17 שאכן, אנחנו בעצמנו מופקדים על הקריאה שלו.
18 אך, כאשר אנו מקריאים אותו (דרך גבריאל המלאך), עקוב אחר קריאתו.
19 ולאחר כל (לאחר קריאתו) זה יהיה תפקידנו לבאר לך את המשמעות שלו
20 אכן, אתם אוהבים את הרווח המידי (את העולם הזה)
21 ומזניחים את העולם הבא.
24 ופנים ביום ההוא חשוכות,
25 הפוחדות ממהלומה מוחצת.
26 כאשר תגיע הנשמה עד הגרון,
27 ויאמרו (האנשים): “יש קוסם שירפא אותו?”
28 וייווכח (הגוסס) כי זו היא ההיפרדות,
29 והרגליים יוצמדו זו אל זו.
30 אל ריבונך הוא יתקדם ביום ההוא!
31 הוא לא האמין ולא התפלל,
32 רק התכחש והפנה את גבו,
33 והיה חוזר אל חבריו ביוהרה.
36 החושב האדם כי נעזוב אותו סתם (בלי מסרה)?
38 ואחו כן היה דם מעובה, וכן בוא אותו ועיצבו,
39 ועשה ממנה את שני המינים הזכר והנקבה.
40 האם הוא (אללה הבורא) אינו יכול להחיות את המתים? בשם אללה הרחמן הרחום
